<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת תזריע</h1>
<h2>דף כא.</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
<h2>דף כה:</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
<h2>דף ל:</h2>
וילדה זכר וגו' [ויקרא י"ב]. תימה למה החמיר הקב"ה במיתת טומאת אדם יותר מכל טומאת מיתה שבכל הבריות. ונראה לפי שבשביל עבירה נגזר מיתה על האדם שנאמר [בראשית ג' י"ז] ולאדם אמר כי שמעת לקול וגו'. ועוד תימה ולמה גזר הקב"ה בטומאת יולדת זכר ז' ויולדת נקבה י"ד ימים. ונראה כדי להזכיר יצירת אדם הראשון שנברא בו' ימים והיה בשבת בראשית נוצר אדם שהוא יום ז', לכך טהרתו של זכר לאחר ז' ימים שיהיה יום שבת מטהרו שהוא ראיית פני מטרונא, אך יצירת חוה לא היתה בשבת ראשונה עד שבת שנייה שהוא לאחר י"ד דברי ר' פנחס בן יאיר. אבל חכמים אומרים שניהם נבראו ביום ו' וכו'. ו' דברים ברא הקב"ה ביום הששי [נפש], חיה, ובהמה, ורמש, וחיתו ארץ, ואדם, וחוה. ונפשו של אדם ברא בתחלה שנ' [בראשית א' כ"ד] נפש חיה, ואין נפש חיה אלא נפש אדם שנ' [בראשית ב' ז'] ויהי האדם לנפש חיה. אמר [אדם] להקב"ה לאחר שברא כל הנבראים ברא אותי. וכן פרשת תורת יולדת לאחר פרשת תורת מאכל. זהו שאמר הכתוב [תהלים קל"ט ה'] אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום ששי וקדם למעשה יום ראשון, שהנשמות של כל הבריות נבראו ביום ראשון שנ' [בראשית א' ב'] ורוח א' מרחפת וגו' ורוח זו נפשו של אדם. ד"א זה [נפשו של] משיח. לכך התינוק עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה צוה לו מזה תאכל מזה לא תאכל שנ' [ויקרא י"א כ"ט] וזה לכם הטמא, וגם מקבל עליו כל המצות ואחר כך נולד, וזשה"כ [איוב כ"ט ב'] מי יתנני כירחי קדם, אלו ימים שהייתי במעי אמי בהלו נרו עלי ראשו [שם ג'], מכאן שהתינוק יש לו אורה ורואה במעי אמו. בסוד אלוק עלי [שם ד'], מלמד שמלמדין לתינוק במעי אמו כל התורה.
<h2>דף לא.</h2>
אשה כי תזריע וגו' [ויקרא י"ב]. מכאן בגמרא אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. וטעם כשהמלאך מביא הזרע למעלה אז זרע האיש הוא למעלה וזרע האשה למטה שהרי ממנו יצא לבסוף וגוברין על של מעלה.
<h2>דף מ.</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
ואם נקבה תלד [ויקרא י"ב]. לרבות היולדת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ונקבה, פי' טהרה של זכר וטומאה [של] נקבה, ולכך כתוב וי"ו ואם נקבה. תלד. אין הדבר תלוי אלא בלידה, פי' ולא בעיבור.
<h2>דף מה.</h2>
כי תזריע וילדה [ויקרא י"ב]. בגמרא [נדה מ' ע"א] עד שיצא ממקום שמזרעת פרט ליוצא דופן. פרש"י על ידי סם קרעו הדופן והוציאו הולד. וילדה זכר. בכל ענין שתוליד בין בן ט' או בן ח' או בן ז' או בן ו' אמו טמאה לידה, אין לי אלא ולד מניין סנדל פי' סנוי ודל, משל לסוטר חבירו, והפך לו פניו לאחוריו. ופרש"י שפעמים שאפילו מעוברת היא מתעברת סנדל. ואע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ה"מ בר קיימא אבל נפל חוזרת ומתעברת. וקצת קשה לר"ת דמדקאמר תלמודא [שם כ"ה ע"ב] שניהן מזריעין בבת אחת ולא קאמר בזה אחר זה, אלמא אינה חוזרת ומתעברת אפילו נפל. וההיא דמעוברת משמשת במוך שמא תעשה עוברה סנדל ה"פ שמא על ידי רוב הזרע יתמעך פנים של עובר ראשון ותעשה סנדל, [וזה הלשון מוכיח מדלא קאמר שמא תתעבר סנדל, אלא תעשה עוברה סנדל], דמשמע העובר הראשון סנדל. ומניין היוצא מחותך פי' אבר אבר והוא דיצא רובו. וביצא ראשו במחותך פלוגתא היא [שם כ"ט ע"ב] אי הוי לידה. ת"ל כי תזריע וילדה אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריע אמו טמאה לידה, וכן פסק המפלת לסוף מ' יום בין סנדל בין שליא בין מחותך בין נפל, אמו טמאה לידה. ופי' כעין שהזריע אמו, כלומר לאחר מ' יום שנמוח. יכול המפלת כמין דגים ת"ל זכר כל שיש בו צורת אדם, ובזה לא פליגי. אבל המפלת כמין חיה ובהמה ועוף שנ' בהן יצירה כמו אצל אדם פלוגתא דר' מאיר ורבנן. יכול מפלת בריית ראש שאינו מחותך, פי' שאין בו חתוך איברים ת"ל ובשמיני ימול, מי שראוי לברית נשמה. ויש דגרסי שמנה.
<h2>דף נ.</h2>
וראהו הכהן [ויקרא י"ג]. כהנים ולא קרובים דאיתקש לריבים שנאמר [דברים כ"א] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ריב שלא בקרובים אף נגעים כן.
<h2>דף סו.</h2>
אדם כי יהיה בעור בשרו [ויקרא י"ג]. לכך סמך הפרשיות והזהיר לישראל שנ' (לקמן י"ד ב') זאת תהיה תורת המצורע לפי שלא נזהר בתורת ימי לידה וימי נדה האמורין למעלה ולמטה מפרשת נגעים, ולכך מביא על בניו צרעת, וזהו אד"ם כי יהיה וגו' או דם, בשביל דם נידה ודם לידה שלא נזהר בהם, צוה בעור בשרו, בנדבק מבשרו זהו בניו בנגעים. ד"א לכך סמך פרשת נגעים לקרבנות, זהו שאמר הכתוב (קהלת ה' ה') אל תתן את פיך לחטיא וגו' אם עשית במזיד וטעית הכהן הנקרא מלאך שנ' (מלאכי ב' ז') כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ד' צבאות הוא, ותאמר לו בשוגג בעלתי נדה והבאתי קרבן, למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, (אבל) [אלו] הבנים שלוקין בצרעת ומראין לעולם שבמזיד פשעת בדבר. ולכך סמך תורת יולדת לתורת המצורע שנ' [ויקרא י"ד] זאת תהיה תורת המצורע.
